כובע

מתוך: 'הו!', גיליון 14

01.01.17

​

כָּל יְמֵי הַחַג הָלַכְתִּי בְּכוֹבַע הַצֶּמֶר שֶׁלָּךְ

לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן הַקַּר, הַכְּאֵב עוֹד לֹא

עָבַר, אֲנָחָה חָמְקָה מִן הַחַלּוֹן, נִשְׁמָתֵךְ מִתְפּוֹרֶרֶת

לִבִּי רוֹעֵד בֵּין דֶּלֶת לְדֶלֶת, לְלֹא מָבוֹא

וּלְלֹא מוֹצָא וַאֲנִי מְנַסֶּה לָצֶקֶת מַיִם אֶל תּוֹךְ פִּיךְ הָרַךְ

,כְּמוֹ אֶפְרוֹחַ תּוֹעֶה הַמֵּשִׁיב גַּרְגִּירִים אֶל קְנֵה הַחִטָּה

טִפָּה אַחַר טִפָּה, עוֹדָךְ נוֹשֶׁמֶת, וְלֹא נָשָׂאתִי

תְּפִלָּה וְלֹא בִּקַּשְׁתִּי סְלִיחָה מֵאַף אֶחָד וּלְעוֹלָם

לֹא אֲבַקֵּשׁ