שירה 

לבנה

מתוך: 'הו!', גיליון 14

01.01.17

בַּחֹרֶף, בְּמֶשֶׁךְ לֵילוֹת רַבִּים, בְּבֵית הַקְּבָרוֹת,​

נְחִירֵי עֲנָפִים מַפְרִיחִים שֵׁדִים אֲרוּרִים לְכָל

הָרוּחוֹת, בֵּין עוֹלָם אֶחָד לְעוֹלָם אַחֵר, אֲנִי

זוֹכֵר צִלְצוּלֵי חַשְׁמַל, שְׁנֵי עוֹרְבִים מִתְרַסְּקִים

בֶּחָלָל, מְאַבְּדִים כִּוּוּן בֵּין גַּלְגַּל עַיִן אֶחָד

לִקְצֵה הַמַּקּוֹר, חֲלוֹם בַּלָּהוֹת נִגָּר מִבַּעַד אוֹר

לְבָנָה, הָעוֹלָם מִתְהַפֵּךְ עַל בִּטְנוֹ וְנָע, וּבְפֶתַח

לִבּוֹ יוֹשֶׁבֶת עֶצֶם ־אִשָּׁה, זוֹרַחַת לָנֶצַח בְּדַם

מַלְאָכִים קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ. אַךְ אֵינִי מוֹצֵא אוֹתָהּ

עוֹד, לֹא בַּקָּרָה וְלֹא בִּשְׁאָר הָעוֹנוֹת.

© כל הזכויות שמורות