שירה

הריון
מתוך: 'הו!', גיליון 15
01.09.17
עַל גְּדַת הַיַּרְקוֹן הִפְרַחְתָּ עָשָׁן מִן הַלָּשׁוֹן
הָרוֹפֶסֶת. יְלָדִים שִׂחֲקוּ תּוֹפֶסֶת עַל כַּר
הַדֶּשֶא הַמְּצֻלָּק, זָרְקוּ מַבָּט בְּמַבָּט.
צָהֱלָה מִתְרַעֶמֶת. הֵרַמְתָּ רֶגֶל רָפָה וְזועֶמֶת
מֵעַל גְּלַל הַצּוֹאָה, שָׁעוּן בְּבִטְחָה עַל הַמַּקֵּל
הַמּוּצָק, מְקַלֵּל עַל שֵׂיבָה מְחֻרְבֶּנֶת, נְעוּרִים
אֲרוּרִים שֶאֵינָם. אִמָּא אַחַת בְּחֹדֶשׁ שְׁבִיעִי
אָחֲזָה בבטנה את מלוא העולם, מכתימה
את פניה בְּדְאָגָה – אִישׁ לֹא שׁוֹאֵל לִשְׁלוֹמָהּ
וְלִשְׁלוֹם רֵעֵהוּ, רַק אַתָּה מִתְבּוֹנֵן בָּהּ עַתָּה,
רוֹאֶה מִתּוֹךְ גּוּפָה אֶת הַקְּמָטִים שׁיִתְעַמְּקוּ
יום אֶחָד בִּבְשָׂרָהּ, רַק הָעַיִן נִשְׁאֶרֶת צֶחָה,
לְבָנָה וְזוֹהֶרֶת, חַפָּה מִפִּגְעֵי הַזְּמַן, אַךְ
הָעִוָּרוֹן מַכֶּה בְּכֻלָּם.